חוויה של בעלות על גוף, ושל להיות גוף, הן מההיבטים הבסיסיים ביותר של התודעה. המעבדה בסטודיו לתנועה משמשת אותנו לחקור מצבים בין אינדיבידואל לקולקטיב עם התייחסות לאירגון-עצמי, סינכרון, ושייכות. השימוש באימפרוביזציה - אמנות אי הידיעה - משמשת אותנו לתור באופן ספונטאני מצבים בהם היחס בין גוף למחשבה, בין קליטה סנסורית לעיבודה מתחדדים או מאותגרים, כאשר הפוקוס שלנו הוא שינויים תודעתיים שמתרחשים בהקשר לחוויה האישית במנעד שבין האינדיבידואל לקולקטיב.

 

הנושאים שאנו חוקרים כוללים: 

 

סינכרון

סינכרון מתייחס לאחת מתופעות הטבע הנפוצות מרמת האטומים, דרך בעלי חיים, אנשים ועד לכוכבי לכת. בדומה ללהק ציפורים המבצע פעולות התומכות באירגון-עצמי, תיאום של פעולות בזמן ובמרחב מאפשרת סינכרון בין אנשים. ריטואלים רבים כגון ריקוד, נגינה, ספורט-קבוצתי ושירה משותפת תומכים בסינכרון כתופעה טבעית בין אנשים.

 

הסינכרון קשור למצבים מיוחדים של קולקטיב כמו אצל סופר-אורגניזמים בטבע, בהם מופיעות תכונות ״גבוהות״ ברמת המערכת (או הקבוצה). תופעות אילו הינן אמרגנטיות (emergence, ובעברית הפצעה) - תכונות חדשות המופיעות ברמות עיליות של המציאות מתוך הרמות היסודיות יותר. מתוך כך, לתופעות אלו אין הסבר במבט על המרכיבים הבודדים של מערכות אלו, ולכן ישנה כאן ״קפיצה״ בהסבר. לדוגמא תופעת ההפצעה נותנת הסבר לקבלת החלטות משותפת בנחיל דבורים שאיננה מוסברת על ידי פעילות של הדבורים כבודדות, ובאופן דומה ההכרה האנושית איננה מוסברת מתוך פעילות המערכת הפיזיולוגית הכוללת איברים, עצמות, הורמונים, וכו. 

 

ישנו גוף עדויות רחב  שמראה כי סינכרון בעת טקסים קולקטיביים, במקצבי מוסיקה, תנועה, וריקוד תומכים בסולידריות קבוצתית, כך שבני אדם יכולים לעבור ממצב תודעתי של אינדיבידואל (אגו) למצב תודעתי קולקטיבי. אפשר לראות את התהליך שגורם לשינוי בדוגמא הבאה: DJ מניע מאות אנשים במסיבה על ידי שינוי הקצב והתדירות (bpm) של המוסיקה לאורך כל הלילה. הוא יכול להגיע לנקודת שיא בתדירות לטווחים של 160-220 bpm. כדי לעמוד בקצב, המשתתפים חייבים להיות בקצב הדופק המרבי שלהם, או אפילו לעלות עליו, (קצב מקסימלי של אדם צעיר הוא בערך 200 פעימות בדקה). בתדירות זו הריקוד שלנו הוא ספונטני יותר מכל מה שתכנון או כוריאוגרפיה יכולים ליצור, ויש דמיון ביננו ברמות שונות. אנו נכנסים למצב טראנס שבו הגוף נע כתגובה ישירה למוזיקה, כך שהחיבור המוטורי החושי של מוסיקה ותנועה דומים יותר לרפלקס אוטומטי, להפתעה, מאשר לסט תנועות כוריאוגרפי מתוזמן. כשאנשים נכנסים לטראנס, הם חווים שינוי תודעתי העולה על כל שינוי במצב הרוח. 

 

לקריאה נוספת:

 

Lovatt, P. (2021). The Dance Cure: The Surprising Science to Being Smarter, Stronger, Happier. HarperCollins.

Reddish, P., Fischer, R., & Bulbulia, J. (2013). Let’s dance together: synchrony, shared intentionality and cooperation. PloS one, 8(8), e71182.

 

Strogatz, S. (2004). Sync: The emerging science of spontaneous order. Penguin UK.

 

שלומות (Well-being)

​

המסורת האינטלקטואלית של האינדיבידואליזם מתייחסת לאדם כיחידת הניתוח הבסיסית ומצמצמת את כל הדברים החברתיים למניעים ולמעשים של אנשים פרטיים. מרבית השיטות בפסיכולוגיה קלינית מושפעות מאינדיבידואליזם ולכן מתייחסות לאדם כאל המטרה העיקרית של טיפול / אימון, גם כאשר מכירים בחשיבות של טיפוח יחסים חברתיים לרווחת הפרט. תיאורית הברירה הטבעית הרב-ממדית (multi-level selection) מציעה אלטרנטיבה לאינדיבידואליזם כאשר אנשים הופכים לחלק ממשהו גדול יותר מהם, שמתאים כאורגניזם בפני עצמו. ראיית יחידים כחלקים של אורגניזמים חברתיים מספקת נקודת מבט חדשה עם השלכות רבות על שיפור הרווחה בכל המידות, מאנשים פרטיים לכדור הארץ כולו.

 

מנגד, האטומיזציה של החברה המודרנית לפרטים בודדים המספקים את צרכיהם באמצעות מוצרי צריכה מדחיקה את הצורך בחוויה הקולקטיבית. על קרקע זו צמחו מצוקות נפשית, גופנית וקוגניטיבית והן קשורות לחוסר שייכות, אבדן משמעות, נפרדות מהזולת ומהטבע. 

 

ההכרה בחיבוריות היא מפתח להכיר שאנו ניחנים בסוג אהבה שלא העסיקה את פרויד, וכנראה גם לא את המטופלים שלו: זיקה המקרבת אנשים לקבוצות גדולות בהרבה משניים. מחקרים במצבים קולקטיביים מיוחדים מצביעים על התעוררות רגשות ומוטיבציות כמו אמון, שייכות, אמפתיה ויכולת גבוהה יותר לשאת כאב במצבים אלו. ההשערה היא שהשתתפות מעת לעת בפרקטיקות וריטואלים שמביאים לרגשות משותפים ושמחה קולקטיבית ״מושכים״ אותנו אל ״מעבר לעצמנו״  על ידי הפיכתנו לחלק מאורגניזם חברתי, והם המנוע המאפשר לנו להגיע לרמות הגבוהות ביותר של פריחה אנושית.

 

לקריאה נוספת:

 

Cohen, E. E., Ejsmond-Frey, R., Knight, N., & Dunbar, R. I. (2010). Rowers' high: behavioural synchrony is correlated with elevated pain thresholds. Biology letters, 6(1), 106-108.

 

Haidt, J., Patrick Seder, J., & Kesebir, S. (2008). Hive psychology, happiness, and public policy. The Journal of Legal Studies, 37(S2), S133-S156.

 

Ehrenreich, B. (2007). Dancing in the streets: A history of collective joy. Macmillan.

 

Hove, M. J., & Risen, J. L. (2009). It's all in the timing: Interpersonal synchrony increases affiliation. Social cognition, 27(6), 949-960

  

Tarr, B., Launay, J., Cohen, E., & Dunbar, R. (2015). Synchrony and exertion during dance independently raise pain threshold and encourage social bonding. Biology letters, 11(10), 20150767

 

Tomasso, L. P., Yin, J., Cedeño Laurent, J. G., Chen, J. T., Catalano, P. J., & Spengler, J. D. (2021). The Relationship between Nature Deprivation and Individual Wellbeing across Urban Gradients under COVID-19. International journal of environmental research and public health, 18(4), 1511.

 

  

 שייכות: 

​

בפרמידת הצרכים של מסלאו (Maslow), שייכות נמצאת בדיוק באמצע, במדרגה השלישית, מעל ביטחון וצרכים פיזיולוגיים ומתחת להערכה עצמית ומימוש עצמי. ואולם חוקרים אחרים (כגון דמאסיו, Damacio) מתארים שייכות כצורך שהבסיס שלו הוא פיזיולוגי - הבטחת ההומאוסטזיס שמתבטא במיוחד באמצעות הנוירוטרנסמיטור אוקסיטוצין בתהליך הסינכרון וההקשרות של ולד-אם.

שייכות זה מושג מאוד רחב ולכן מאתגר כנושא למחקר וכנושא לתנועה. השאלות מה זה להרגיש שייך? ולמי/מה אני שייך? הן לכאורה שאלות פשוטות שכל אדם יודע מיד להשיב תשובה ברורה

ואולי אף נחרצת לגביהן, כי הן בקדמת תודעתנו העסוקה מאוד בזהות. הן מתגלות כמורכבות ומעניינות ככל שיורדים לרבדים העמוקים שלהן. אלה שאלות מהותיות ובסיסיות בחייו של כל אדם, ונראה שאנחנו חיים עכשיו בתקופה שהאנושות נסובה סביב שאלות אלו, כאשר המושג קהילה הופך מאוד פופולרי.

 

מתוך משבר השייכות בו אנו נמצאים, החיפוש אחר קהילה - קבוצת השתייכות אינטימית וספציפית, נעשה משמעותי לאנשים רבים. נראה שתנועות עומק אדירות סודקות את הקרום הדק של החברה וגורמות לפיצולים קיצוניים כמו גם לחיבורים חדשים. משהו קורה. אנחנו במצב בו החפיפה שהייתה פעם בין זהות לשייכות התערערה מאוד. זהויות נוצרות ומשתנות בקצב מהיר יותר מבעבר, ונסיונות להקמת קהילות מואצים על יד המדיה. במקביל ישנם אתגרים להיווצרות קבוצות השייכות הממשיות.

 

לקריאה נוספת:

​

יחיד יחד: מחשבות על שייכות ואיך היא מופיעה. תזה. נעם כרמלי 2021ֿ

לקריאה: לחצו כאן

​

​

Feldman, Ruth & Levy, Jonathan. (2019) ​Synchronous Interactions Foster Empathy​, Journal of

Experimental Neuroscience Volume 13: 1-2

Damacio, Antonio. (2018)​ ​The Strange Order of Things: Life, Feeling, and the Making of Cultures.

 pantheon Books

​

לפרטים נוספים והשתתפות בסדנאות הבאות, כתבו לנו:
csl@tauex.tau.ac.il